א. מבוא:
חתימת ההסכם החדש שבין איגוד קרנות ההון סיכון לנציב מס הכנסה מהווה צעד ראשון וחיוני בכוון הנכון בקובעו שקרנות אשר יעמדו בתנאים מסוימים ואשר יחתמו על הסכם מראש עם נציבות מס הכנסה יוכלו לקבל פטור ממס בישראל עבור הרווחים של המשקיעים הזרים.
אולם לצערנו אין די בהסכם החדש בכדי שישראל תעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות, תשפר את תדמיתה בעולם, ותעודד משקיעים זרים להשקיע בחברות ישראליות. נכון להיום על חברות ישראליות להתמודד בשוק העולמי על ההון הזר מבלי שתהיה להם יכולת להציע למשקיעים פטור ממס כמקובל במדינות אחרות המתחרות על אותו הון, ודומה כי אמנם ההסכם החדש משפר את המצב, אולם לא פותר אותו לחלוטין - וחבל.
ויודגש, תוקפם החוקי של ההסכמים שיחתמו הקרנות השונות עם הנציבות בהתאם לתנאי ההסכם החדש במקומו מונח. אולם היות ולאמנות המס שישראל חתומה עליהן ואשר אושרו בצו ע"י שר האוצר, יש תוקף לענין מס הכנסה הגובר אפילו על חקיקת הכנסת (סעיף 196 לפקודת מס הכנסה), הרי שלא ברור עד כמה יהיה בכוח הסכמים אלו להתגבר על הטענה לפיה במקרים מסוימים תנאי ההסכמים יהיו מנוגדים להתחייבויות הבינלאומיות של ישראל באמנות המס, ולפיכך אינן תקפים.
נתאר להלן את המצב שהוביל להכרזת שר האוצר ובעקבותיה את תנאי ההסכם החדש שנחתם לאחרונה.
ב. המצב לפני הכרזת שר האוצר:
1. מקור המחלוקת:
מקור הבעיה במחלוקת פרשנית קשה בין עמדת ישראל לעמדת מרבית מדינות העולם המערבי בדבר אופן מיסוי משקיעים בקרנות ההון סיכון.
כמעט בכל ארצות העולם מקובל לראות בקרנות הון סיכון כגוף שקוף לצרכיי מס, ולהתייחס לרווחי הקרנות כרווחי הון בידי המשקיעים. משמעות הדבר היא שלפי רוב האמנות למניעת כפל מס רק מדינת התושבות של המשקיע תוכל להטיל מס על הרווחים, בעוד שהמדינה שבה נמצאת חברת המטרה אינה יכולה למסות רווחים אלו כלל ועיקר.
לעומת זאת בישראל גישת נציבות מס הכנסה שונה בתכלית וכתוצאה מכך מוטל מס בישראל על רווחי המשקיעים הזרים (דרך קרנות הון סיכון) מחברות מטרה תושבות ישראל. גישה זו נובעת מעמדת הנציבות לפיה אין לראות בקרן גוף שקוף אלא יש לראות בה גוף עצמאי שמפיק רווחי עסקים שמקורם ממוסד קבע בישראל. לפי גישה זו (שכאמור אינה מקובלת בעולם) רשאית ישראל, לפי אמנות המס הבילטרליות שעליהן היא חתומה, להטיל מס על הקרן.
עוד טענו בישראל שאפילו מדובר ברווח הון, הרי שלפי האמנה עם ארה"ב (משם מגיעים רוב המשקיעים) ועם מספר מדינות אחרות, ישראל רשאית להטיל מס על הקרן היות וההשקעות הקרן בחברת המטרה עולות על 10% מהון החברה (סעיף 15 לאמנה). עמדה זו גם כן מנוגדת לעמדה המקובלת בעולם ובארה"ב לפיה שיעור האחזקה בחברת המטרה נמדד ברמת המשקיע ולא ברמת הקרן.
אם כי בהחלט ניתן לומר כי טענת נציבות מס הכנסה בישראל אינה משוללת יסוד (ואף נציין כי ניתן היה להגיע לתוצאה דומה במידה וישראל הייתה טוענת שמדובר ברווח הון בידי המשקיעים, ושלאור הלכת Unger יש לראות כל משקיע כבעל מוסד קבע בישראל במידה ולקרן יש מוסד קבע כאמור), הרי שפרשנות זו לאמנות המס ולרווחים הקשורים להשקעות הון סיכון אינה מקובלת כלל ועיקר על מרבית מדינות העולם.
2. כפל המס:
כתוצאה מהאמור טוענות מדינות רבות (ובעיקרן ארה"ב) שרק הן רשאיות להטיל מס על הרווחים של התושבים שלהם מההשקעות בחברות בישראל דרך הקרנות, ושלישראל אין זכות מיסוי. לפיכך נטען שאפילו ישראל תטיל מס על ההשקעות, הרי שהן לא יתחשבו בכך.
מכאן שלמשקיע נגרם עוול נוראי לפיו מצד אחד הוא מתחייב במס בישראל ברמת הקרן, אולם מצד שני מתחייב פעם נוספת במס במדינת תושבותו, מבלי שמדינת התושבות תכיר ותיתנו לו זיכוי על המס ששולם בארץ.
3. האישור הסטנדרטי:
נציבות מס הכנסה שהייתה מודעת לבעייתיות שבעמדתה, ניסתה להגן עליה באמצעות החתמת קרנות ההון סיכון על הסכם לפיו הודו הקרנות שרווחי הקרן הם רווחי עסקים ושלקרן מוסד קבע בישראל. בתמורה להודאה זו, היו מוכנים בנציבות להפחית את שיעור המס שנדרשה הקרן לשלם בישראל ל - 20%. עוד דרשו בנציבות, כתנאי לאישור, שהמס ישולם לא רק בגין השקעות בחברות תושבות ישראל אלא גם על השקעות בחברות זרות הקשורות בישראל - לדוגמה חברות שלהן מרכז מו"פ בישראל בו פותחה הטכנולוגיה.
מצב זה היה בלתי נסבל מצד המשקיעים, שהרי אותם משקיעים נדרשו לשלם מס בישראל ברמת הקרן (אם כי בשעור מוגבל של 20%) ועוד להוסיף אח"כ מס נוסף במדינת התושבות, מבלי שקיבלו זיכוי על המס ששילמו בארץ. כך למעשה לעתים היה מוכפל שיעור המס המוטל על השקעותיהם הקשורות לישראל.
בשלב זה חשוב להדגיש שמצבם של משקיעים זרים שאינם תושבי מדינת אמנה השתפר לאין שעור כתוצאה מהאישור, שהרי במקרה זה הייתה ישראל רשאית להטיל מס מלא על מלוא הרווחים מההשקעות שלהם בחברות תושבות ישראל (סעיף 89(ב) לפקודה), בעוד שלפי האישור הוגבל שעור המס ל - 20% בלבד.
4. המגעים עם ארה"ב:
הדברים הגיעו למצב כה קשה עד אשר כתוצאה מלחץ המשקיעים והמייצגים, נדרשו נציגים מנציבות מס הכנסה ומשרד האוצר לפנות לרשויות המס בארה"ב במטרה לפטור את המחלוקות שתוארו לעיל, אולם לימים דחו רשויות ארה"ב את עמדת ישראל וסרבו בכל תוקף לתת זיכוי למשקיעים על המס ששולם בישראל, שלטענתם ישראל כלל לא הייתה רשאית לגבות.
בעקבות כשלון המגעים, קיבל שר האוצר החלטה אמיצה ונדירה ביותר והכריז באופן חד צדדי על כוונתו לתת פטור למשקיעים זרים בקרנות הון סיכון שישקיעו בחברות טכנולוגיה ישראליות. ואכן כולנו היינו תקווה כי ישראל תכיר בהתחייבויותיה הבינלאומיות, תיישר קו עם מדינות העולם המערבי ותיתן פטור למשקיעים זרים בקרנות הון סיכון המשקיעים בחברות תושבות ישראל.
ג. המצב שנוצר בעקבות הכרזת שר האוצר:
1. תנאיי ההסכם החדש:
בעקבות הכרזת שר האוצר, ישבו האיגוד הישראלי של קרנות הון סיכון עם נציבות מס הכנסה, וחתמו על הסכם לפיו, בכפוף לקבל אישור מראש, יהיו קרנות הון הסיכון פטורות ממס בישראל ובלבד שהקרן השקיעה לפחות 20% מגיוס ההון הכולל בחברות תושבות ישראל שעיקר פעילותן בישראל. עוד נקבע שבמידה והקרנות יחלו בגיוס ההון לאחר 1.1.2003 יועלה שיעור ההשקעות כתנאי לפטור ל - 30%.
פטור נוסף ממס יינתן במקרה בו הקרן הוציאה בישראל לפחות 30% מהיקף גיוס ההון באמצעות השקעה בחברות המושקעות בישראל ולמעשה הזרימה את הכספים לארץ. עוד נקבע בהסכם כי במידה ותעבור רפורמת המס בישראל, יפגשו הצדדים מתוך מגמה להעלות את שיעורי ההשקעה שתוארו לעיל.
יודגש כי הפטור ממס חל אך ורק על קרנות שטרם החלו בגיוס כספים ממשקיעים, או שטרם סיימו את הגיוס הסופי עד ליום 24.9.01. אשר לקרנות ותיקות שהשלימו את הליך הגיוס הסופי עד ליום 24.9.01, הסכימה הנציבות לתת פטור חלקי, לפיו יקבע שיעור המס לפי יחס ההשקעות בפועל לעומת היקף הגיוס הכולל של הקרן כשהוא מוכפל בשיעור המס לפי האישור שניתן לה בעבר (ד"כ 20%).
יש לשים לב כי ההסכם מנוסח באופן שהפטור ניתן לקרנות ולא למשקיעים, וזאת תוך המשך המגמה המקובלת בישראל (בניגוד למקובל בעולם) שאין להתעלם מהאישיות המשפטית של הקרן לצרכי מס. עוד יש לשים לב שלפי תנאי ההסכם לא נראה שיש הבדל בין משקיעים ממדינות אמנה למשקיעים אחרים וכולם יהיו זכאים לפטור ברמת הקרן, ובכך יש הטבה משמעותית ביותר למשקיעים שלא ממדינות אמנה שאחרת היו כפופים למס מלא בישראל.
2. הבעיות בהסכם החדש:
אם כי ההסכם החדש מהווה קפיצת דרך משמעותית וחיובית, ומטיב באופן משמעותי עם משקיעים שלא ממדינות אמנה, הרי שיש מקום לשקול את הרחבתו אף יותר וזאת ממספר טעמים:
א. בראש ובראשונה, לפי ההסכם ישראל תמשיך לדרוש מס מקרנות שלא יעמדו בתנאים לעיל, תוך הטלת כפל מס על המשקיעים בקרנות אלו (שישלמו מס הן בישראל והן במדינת תושבותם).
מצב דברים זה, כפי שיתואר להלן, מנוגד להתחייבויות הבינלאומיות של ישראל באמנות המס עליהן היא חתומה ומכאן שלמעשה לא נפתרה הבעיה.
ב. בחלק גדול ממדינות העולם, ובראשם ארה"ב, מקובל שלא מוטל מס על השקעות הון סיכון של תושבים זרים בחברות מקומיות. מכאן שמשקיעים זרים יעדיפו להשקיע בחברות אלו מבלי להסתכן שמא בישראל הקרן לא תעמוד בתנאי הפטור ויהיו כפופים לכפל מס.
ויודגש, בשוק חופשי בו הביקוש להון עולה בצורה משמעותית על ההיצע, לכל מגבלה יש השפעה מכרעת על כושר התחרותיות של חברות הטכנולוגיה הישראליות.
ג. בכך שההסכם קובע פטור חלקי בלבד לקרנות הותיקות, הוא מפלה לרעה את המשקיעים בכל אותן קרנות הון סיכון שהשקיעו בעבר בחברות ישראליות, וע"י כך תרמו רבות לכלכלת המדינה ולצמיחה הכלכלית. מדוע לא לתת גם לקרנות אלו פטור מלא ממס, וליישם את הוראות האמנות לגביהן?
ד. לא רק שלקרנות הותיקות ניתן פטור חלקי בלבד, הרי שפטור זה מתייחס אך ורק להכנסות שיופקו לאחר 24.9.01, ונשאלת השאלה מדוע לא לפטור את הקרנות גם על רווחי העבר. ויודגש, כל התהליך שבסופו הכריז שר האוצר על הפטור מקורו בחלוקת בדבר כפל המס שמוטל על המשקיעים בקרן JVP, ודומה כי אין בהסכם החדש כדי לפתור בעיה זו.
ה. מהוראות ההסכם לא ברור מה יהיה דינם של כל אותן קרנות אשר בחרו להשקיע בישראל בעבר מבלי שקיבלו אישור מראש מנציבות מס הכנסה, ומן הראוי לקבוע כי גם הם יהיו זכאיות להנות מהוראות הפטור החדשות.
ו. משיחות עם גורמים בנציבות מס הכנסה הובהר לנו כי ההסכם שנחתם עוסק אך ורק בקרנות הון סיכון בעלות מוסד קבע בישראל, ואינו מסדיר את מיסוי קרנות ההון שאין להם מוסד כאמור. מן הנכון לכן לקבוע מפורשות פטור למשקיעים בקרנות אלו, בין אם מקורם ממדינות אמנה ובין אם לאו.
ד. סיכום:
גורמים בכירים בכלכלה הישראלית כבר הביעו דעתם שהמשך הטלת מס על משקיעים זרים לא רק שלא תכניס כסף לאוצר המדינה כי אם תעודד משקיעים זרים שלא להשקיע בחברות ישראליות, ואנו שותפים לעמדה זו.
למסקנה זו הגיעו לפני שנים רבות ארה"ב וארצות אחרות בעולם אשר נתנו פטור גורף ממס למשקיעים זרים בחברות מקומיות, ועל ישראל להפנים זאת בכדי שנוכל להיות תחרותיים בעולם שבו הון הסיכון הולך ומתמעט.
אנו קוראים לכן לקברניטי המדינה להמשיך בתהליך האמיץ בו החלו, להביע אמון בחברות הטכנולוגיה הישראליות וביכולתן לגייס כספים, ליישר קו עם מרבית מדינות העולם ולתת פטור למשקיעים זרים כפי שמקובל בארצות אחרות בעולם. בכך יתאפשר לחברות ישראליות להתמודד ללא מגבלות בשוק חופשי על ההון העולמי שכה נחוץ לכלכלת המדינה ולצמיחה הכלכלית.
חתימת ההסכם החדש שבין איגוד קרנות ההון סיכון לנציב מס הכנסה מהווה צעד ראשון וחיוני בכוון הנכון בקובעו שקרנות אשר יעמדו בתנאים מסוימים ואשר יחתמו על הסכם מראש עם נציבות מס הכנסה יוכלו לקבל פטור ממס בישראל עבור הרווחים של המשקיעים הזרים.
אולם לצערנו אין די בהסכם החדש בכדי שישראל תעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות, תשפר את תדמיתה בעולם, ותעודד משקיעים זרים להשקיע בחברות ישראליות. נכון להיום על חברות ישראליות להתמודד בשוק העולמי על ההון הזר מבלי שתהיה להם יכולת להציע למשקיעים פטור ממס כמקובל במדינות אחרות המתחרות על אותו הון, ודומה כי אמנם ההסכם החדש משפר את המצב, אולם לא פותר אותו לחלוטין - וחבל.
ויודגש, תוקפם החוקי של ההסכמים שיחתמו הקרנות השונות עם הנציבות בהתאם לתנאי ההסכם החדש במקומו מונח. אולם היות ולאמנות המס שישראל חתומה עליהן ואשר אושרו בצו ע"י שר האוצר, יש תוקף לענין מס הכנסה הגובר אפילו על חקיקת הכנסת (סעיף 196 לפקודת מס הכנסה), הרי שלא ברור עד כמה יהיה בכוח הסכמים אלו להתגבר על הטענה לפיה במקרים מסוימים תנאי ההסכמים יהיו מנוגדים להתחייבויות הבינלאומיות של ישראל באמנות המס, ולפיכך אינן תקפים.
נתאר להלן את המצב שהוביל להכרזת שר האוצר ובעקבותיה את תנאי ההסכם החדש שנחתם לאחרונה.
ב. המצב לפני הכרזת שר האוצר:
1. מקור המחלוקת:
מקור הבעיה במחלוקת פרשנית קשה בין עמדת ישראל לעמדת מרבית מדינות העולם המערבי בדבר אופן מיסוי משקיעים בקרנות ההון סיכון.
כמעט בכל ארצות העולם מקובל לראות בקרנות הון סיכון כגוף שקוף לצרכיי מס, ולהתייחס לרווחי הקרנות כרווחי הון בידי המשקיעים. משמעות הדבר היא שלפי רוב האמנות למניעת כפל מס רק מדינת התושבות של המשקיע תוכל להטיל מס על הרווחים, בעוד שהמדינה שבה נמצאת חברת המטרה אינה יכולה למסות רווחים אלו כלל ועיקר.
לעומת זאת בישראל גישת נציבות מס הכנסה שונה בתכלית וכתוצאה מכך מוטל מס בישראל על רווחי המשקיעים הזרים (דרך קרנות הון סיכון) מחברות מטרה תושבות ישראל. גישה זו נובעת מעמדת הנציבות לפיה אין לראות בקרן גוף שקוף אלא יש לראות בה גוף עצמאי שמפיק רווחי עסקים שמקורם ממוסד קבע בישראל. לפי גישה זו (שכאמור אינה מקובלת בעולם) רשאית ישראל, לפי אמנות המס הבילטרליות שעליהן היא חתומה, להטיל מס על הקרן.
עוד טענו בישראל שאפילו מדובר ברווח הון, הרי שלפי האמנה עם ארה"ב (משם מגיעים רוב המשקיעים) ועם מספר מדינות אחרות, ישראל רשאית להטיל מס על הקרן היות וההשקעות הקרן בחברת המטרה עולות על 10% מהון החברה (סעיף 15 לאמנה). עמדה זו גם כן מנוגדת לעמדה המקובלת בעולם ובארה"ב לפיה שיעור האחזקה בחברת המטרה נמדד ברמת המשקיע ולא ברמת הקרן.
אם כי בהחלט ניתן לומר כי טענת נציבות מס הכנסה בישראל אינה משוללת יסוד (ואף נציין כי ניתן היה להגיע לתוצאה דומה במידה וישראל הייתה טוענת שמדובר ברווח הון בידי המשקיעים, ושלאור הלכת Unger יש לראות כל משקיע כבעל מוסד קבע בישראל במידה ולקרן יש מוסד קבע כאמור), הרי שפרשנות זו לאמנות המס ולרווחים הקשורים להשקעות הון סיכון אינה מקובלת כלל ועיקר על מרבית מדינות העולם.
2. כפל המס:
כתוצאה מהאמור טוענות מדינות רבות (ובעיקרן ארה"ב) שרק הן רשאיות להטיל מס על הרווחים של התושבים שלהם מההשקעות בחברות בישראל דרך הקרנות, ושלישראל אין זכות מיסוי. לפיכך נטען שאפילו ישראל תטיל מס על ההשקעות, הרי שהן לא יתחשבו בכך.
מכאן שלמשקיע נגרם עוול נוראי לפיו מצד אחד הוא מתחייב במס בישראל ברמת הקרן, אולם מצד שני מתחייב פעם נוספת במס במדינת תושבותו, מבלי שמדינת התושבות תכיר ותיתנו לו זיכוי על המס ששולם בארץ.
3. האישור הסטנדרטי:
נציבות מס הכנסה שהייתה מודעת לבעייתיות שבעמדתה, ניסתה להגן עליה באמצעות החתמת קרנות ההון סיכון על הסכם לפיו הודו הקרנות שרווחי הקרן הם רווחי עסקים ושלקרן מוסד קבע בישראל. בתמורה להודאה זו, היו מוכנים בנציבות להפחית את שיעור המס שנדרשה הקרן לשלם בישראל ל - 20%. עוד דרשו בנציבות, כתנאי לאישור, שהמס ישולם לא רק בגין השקעות בחברות תושבות ישראל אלא גם על השקעות בחברות זרות הקשורות בישראל - לדוגמה חברות שלהן מרכז מו"פ בישראל בו פותחה הטכנולוגיה.
מצב זה היה בלתי נסבל מצד המשקיעים, שהרי אותם משקיעים נדרשו לשלם מס בישראל ברמת הקרן (אם כי בשעור מוגבל של 20%) ועוד להוסיף אח"כ מס נוסף במדינת התושבות, מבלי שקיבלו זיכוי על המס ששילמו בארץ. כך למעשה לעתים היה מוכפל שיעור המס המוטל על השקעותיהם הקשורות לישראל.
בשלב זה חשוב להדגיש שמצבם של משקיעים זרים שאינם תושבי מדינת אמנה השתפר לאין שעור כתוצאה מהאישור, שהרי במקרה זה הייתה ישראל רשאית להטיל מס מלא על מלוא הרווחים מההשקעות שלהם בחברות תושבות ישראל (סעיף 89(ב) לפקודה), בעוד שלפי האישור הוגבל שעור המס ל - 20% בלבד.
4. המגעים עם ארה"ב:
הדברים הגיעו למצב כה קשה עד אשר כתוצאה מלחץ המשקיעים והמייצגים, נדרשו נציגים מנציבות מס הכנסה ומשרד האוצר לפנות לרשויות המס בארה"ב במטרה לפטור את המחלוקות שתוארו לעיל, אולם לימים דחו רשויות ארה"ב את עמדת ישראל וסרבו בכל תוקף לתת זיכוי למשקיעים על המס ששולם בישראל, שלטענתם ישראל כלל לא הייתה רשאית לגבות.
בעקבות כשלון המגעים, קיבל שר האוצר החלטה אמיצה ונדירה ביותר והכריז באופן חד צדדי על כוונתו לתת פטור למשקיעים זרים בקרנות הון סיכון שישקיעו בחברות טכנולוגיה ישראליות. ואכן כולנו היינו תקווה כי ישראל תכיר בהתחייבויותיה הבינלאומיות, תיישר קו עם מדינות העולם המערבי ותיתן פטור למשקיעים זרים בקרנות הון סיכון המשקיעים בחברות תושבות ישראל.
ג. המצב שנוצר בעקבות הכרזת שר האוצר:
1. תנאיי ההסכם החדש:
בעקבות הכרזת שר האוצר, ישבו האיגוד הישראלי של קרנות הון סיכון עם נציבות מס הכנסה, וחתמו על הסכם לפיו, בכפוף לקבל אישור מראש, יהיו קרנות הון הסיכון פטורות ממס בישראל ובלבד שהקרן השקיעה לפחות 20% מגיוס ההון הכולל בחברות תושבות ישראל שעיקר פעילותן בישראל. עוד נקבע שבמידה והקרנות יחלו בגיוס ההון לאחר 1.1.2003 יועלה שיעור ההשקעות כתנאי לפטור ל - 30%.
פטור נוסף ממס יינתן במקרה בו הקרן הוציאה בישראל לפחות 30% מהיקף גיוס ההון באמצעות השקעה בחברות המושקעות בישראל ולמעשה הזרימה את הכספים לארץ. עוד נקבע בהסכם כי במידה ותעבור רפורמת המס בישראל, יפגשו הצדדים מתוך מגמה להעלות את שיעורי ההשקעה שתוארו לעיל.
יודגש כי הפטור ממס חל אך ורק על קרנות שטרם החלו בגיוס כספים ממשקיעים, או שטרם סיימו את הגיוס הסופי עד ליום 24.9.01. אשר לקרנות ותיקות שהשלימו את הליך הגיוס הסופי עד ליום 24.9.01, הסכימה הנציבות לתת פטור חלקי, לפיו יקבע שיעור המס לפי יחס ההשקעות בפועל לעומת היקף הגיוס הכולל של הקרן כשהוא מוכפל בשיעור המס לפי האישור שניתן לה בעבר (ד"כ 20%).
יש לשים לב כי ההסכם מנוסח באופן שהפטור ניתן לקרנות ולא למשקיעים, וזאת תוך המשך המגמה המקובלת בישראל (בניגוד למקובל בעולם) שאין להתעלם מהאישיות המשפטית של הקרן לצרכי מס. עוד יש לשים לב שלפי תנאי ההסכם לא נראה שיש הבדל בין משקיעים ממדינות אמנה למשקיעים אחרים וכולם יהיו זכאים לפטור ברמת הקרן, ובכך יש הטבה משמעותית ביותר למשקיעים שלא ממדינות אמנה שאחרת היו כפופים למס מלא בישראל.
2. הבעיות בהסכם החדש:
אם כי ההסכם החדש מהווה קפיצת דרך משמעותית וחיובית, ומטיב באופן משמעותי עם משקיעים שלא ממדינות אמנה, הרי שיש מקום לשקול את הרחבתו אף יותר וזאת ממספר טעמים:
א. בראש ובראשונה, לפי ההסכם ישראל תמשיך לדרוש מס מקרנות שלא יעמדו בתנאים לעיל, תוך הטלת כפל מס על המשקיעים בקרנות אלו (שישלמו מס הן בישראל והן במדינת תושבותם).
מצב דברים זה, כפי שיתואר להלן, מנוגד להתחייבויות הבינלאומיות של ישראל באמנות המס עליהן היא חתומה ומכאן שלמעשה לא נפתרה הבעיה.
ב. בחלק גדול ממדינות העולם, ובראשם ארה"ב, מקובל שלא מוטל מס על השקעות הון סיכון של תושבים זרים בחברות מקומיות. מכאן שמשקיעים זרים יעדיפו להשקיע בחברות אלו מבלי להסתכן שמא בישראל הקרן לא תעמוד בתנאי הפטור ויהיו כפופים לכפל מס.
ויודגש, בשוק חופשי בו הביקוש להון עולה בצורה משמעותית על ההיצע, לכל מגבלה יש השפעה מכרעת על כושר התחרותיות של חברות הטכנולוגיה הישראליות.
ג. בכך שההסכם קובע פטור חלקי בלבד לקרנות הותיקות, הוא מפלה לרעה את המשקיעים בכל אותן קרנות הון סיכון שהשקיעו בעבר בחברות ישראליות, וע"י כך תרמו רבות לכלכלת המדינה ולצמיחה הכלכלית. מדוע לא לתת גם לקרנות אלו פטור מלא ממס, וליישם את הוראות האמנות לגביהן?
ד. לא רק שלקרנות הותיקות ניתן פטור חלקי בלבד, הרי שפטור זה מתייחס אך ורק להכנסות שיופקו לאחר 24.9.01, ונשאלת השאלה מדוע לא לפטור את הקרנות גם על רווחי העבר. ויודגש, כל התהליך שבסופו הכריז שר האוצר על הפטור מקורו בחלוקת בדבר כפל המס שמוטל על המשקיעים בקרן JVP, ודומה כי אין בהסכם החדש כדי לפתור בעיה זו.
ה. מהוראות ההסכם לא ברור מה יהיה דינם של כל אותן קרנות אשר בחרו להשקיע בישראל בעבר מבלי שקיבלו אישור מראש מנציבות מס הכנסה, ומן הראוי לקבוע כי גם הם יהיו זכאיות להנות מהוראות הפטור החדשות.
ו. משיחות עם גורמים בנציבות מס הכנסה הובהר לנו כי ההסכם שנחתם עוסק אך ורק בקרנות הון סיכון בעלות מוסד קבע בישראל, ואינו מסדיר את מיסוי קרנות ההון שאין להם מוסד כאמור. מן הנכון לכן לקבוע מפורשות פטור למשקיעים בקרנות אלו, בין אם מקורם ממדינות אמנה ובין אם לאו.
ד. סיכום:
גורמים בכירים בכלכלה הישראלית כבר הביעו דעתם שהמשך הטלת מס על משקיעים זרים לא רק שלא תכניס כסף לאוצר המדינה כי אם תעודד משקיעים זרים שלא להשקיע בחברות ישראליות, ואנו שותפים לעמדה זו.
למסקנה זו הגיעו לפני שנים רבות ארה"ב וארצות אחרות בעולם אשר נתנו פטור גורף ממס למשקיעים זרים בחברות מקומיות, ועל ישראל להפנים זאת בכדי שנוכל להיות תחרותיים בעולם שבו הון הסיכון הולך ומתמעט.
אנו קוראים לכן לקברניטי המדינה להמשיך בתהליך האמיץ בו החלו, להביע אמון בחברות הטכנולוגיה הישראליות וביכולתן לגייס כספים, ליישר קו עם מרבית מדינות העולם ולתת פטור למשקיעים זרים כפי שמקובל בארצות אחרות בעולם. בכך יתאפשר לחברות ישראליות להתמודד ללא מגבלות בשוק חופשי על ההון העולמי שכה נחוץ לכלכלת המדינה ולצמיחה הכלכלית.
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
צבי אלטמן, עו"ד
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
צבי אלטמן, עו"ד
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
